מתוך עבודת המטפל הזוגי באינטרנט:
- לא יותר עבודה אלא שינוי רגשי.
פסיכולוגיה אבולוציוניתאורן הוא מומחה לפסיכולוגיה אבולוציונית, ומשלב את הידע של תחום זה עם הפרקטיקה של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי.כאן תוכלו ללמוד מהי הפסיכולוגיה האבולוציונית. טיפול CBTאורן נעזר בשיטות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT), שהוא טיפול ממוקד שהוכח כיעיל ביותר לחרדות, כעסים, אכזבות, קינאה, דיכאון ונפילות בתחושת ערך עצמי. טיפול בבית שלכםכן. זה אפשרי בהחלט.
באמצעים האלקטרוניים של היום, טיפול אצלכם בבית הוא לא רק אפשרי - לפעמים הוא אפילו עדיף.
אורן מסביר מתי זה כך ולמה. טיפול זוגי ואישיטיפול זוגי ואישי בתל-אביב.
אורן נעזר באינטרנט כדי לטפל גם מרחוק - בישראלים בחו"ל או באלה המרוחקים מת"א. אורן מייעץ בהתנדבות בפורום "סטארמד" באינטרנט. מה באתר?איך למצוא מה?
הסבר כללי על תוכן האתר, תפריט ימני עם קישורים חשובים נוספים, תאור מבנה האתר, והנחיות לחיפוש טיפול או מידע. בתקשורתלשמוע ולראות את אורן בהופעותיו ברדיו ובטלויזיה.
כמו כן, קישורים או קטעים מתוך מאמרים וראיונות שנערכו עימו בעיתונות הכתובה והאינטרנטית. מאמרים בעבריתמאמרים של אורן בעברית
בכתבי-עת למדע ועוד, על טיפול זוגי ופרטני, על שפת-גוף, הבנת האדם ופסיכולוגיה אבולוציונית, ועל ספר ילדים שכתב, עם איורים של הילה חבקין. אקדמיה ומחקרמאמרים מדעיים על התנהגות בעלי-חיים ובני אדם. ביניהם מאמר של אורן על דמעות ובכי כתקשורת, ומאמר ב- Science בו נכתב על תרומתו של אורן להבנת התקשורת בעולם החי. שפת-גוףאורן הוא מומחה מן השורה הראשונה לתקשורת בין אישית ולשפת גוף.
אורן מסביר כאן את שפת הגוף של האמת והשקר, ואת האמת והשקר על שפת הגוף . מי אני?אורן הוא מומחה וחוקר תקשורת בין-אישית, מומחה לפסיכולוגיה אבולוציונית, ומטפל קוגניטיבי התנהגותי.
אורן עשה דוקטורט על התקשורת והחיזור בעולם החי. למפת הגעה טלפון: 050-6000083
כתובת: ברזיל 14,
רמת אביב, תל-אביב
הקישו למפת הגעה וחנייה, דואר אלקטרוני ופרטי קשר נוספים...
מאמר: שיפור הזוגיות - לא יותר עבודה, אלא שינוי רגשי.
המאמר שלהלן הוא עיבוד של דיאלוג מתמשך שהיה לי בפורום לייעוץ זוגי עם אשה צעירה, אם לשני ילדים קטנים, שהרגישה נטושה, וללא שיתוף פעולה מצד בן זוגה. האם כדי לזכות בשיתוף פעולה מצידו נדרשת ממנה "יותר עבודה"? מתברר שלא. לפעמים יותר עבודה דווקא מפריעה לתקשורת הזוגית. כמטפל זוגי אני משתמש מדי פעם בהתכתבות הזו כדי להדגים למטופלים שלי את דרך העבודה הזו. הנה סיכומה.
המצב, כפי שתואר על-ידי הפונה
זהו מצב טיפוסי לרילוקיישן בחו"ל, אבל גם למצבים אחרים שבהם הגבר הוא המפרנס העיקרי והאשה בבית עם ילדים קטנים. הגבר עמוס בעבודה, לפעמים עם הצורך להוכיח את עצמו כדי לקדם את הקריירה שלו, ועם לא מעט מתח, וכשהוא מגיע הביתה, הוא רוצה לנוח. מצד שני, אשתו צריכה אותו – חברתית וזוגית, ובעיקר זקוקה להערכה שלו.
במהלך הדיאלוג שהתפתח עניתי לה בערך כך:
כאשר בן זוגך הוא המקור העיקרי, אם לא היחיד עבורך, הן לחיים חברתיים והן לפרנסה, והוא יודע את זה, התלות שלך בו גדלה. לכן, כאשר היחסים אינם תקינים, עלולה לגבור בו נטייה, שאולי יש לו מראש, לנצל את התלות שלך בו כדי להרגיש יותר בנוח ביחסי הכוחות ביניכם. הוא לא בהכרח עושה זאת במודע. כשיש לו צרכים שהם מנוגדים לצרכים שלך הוא ילחץ עלייך להעלות את הצרכים שלו גבוה יותר בסולם החשיבות המשפחתי, כי אחרי הכל, בעיניו, הוא זה שמחזיק אתכם. ואם הוא עובד קשה, ונלחץ בעבודתו כדי לתפקד ברמה הגבוהה הנדרשת, זה רק מגדיל את החשיבות של הצרכים שלו בעיני עצמו, ומקל עליו שלא לראות את אלה שלך. הוא צריך את התמיכה שלך, את תחושת ה"בית" כשהוא בבית, שפרושה, מבחינתו, הנוחיות והשקט שלאחר העבודה, לפעמים את הלבד שלו, ורצוי אפילו גם קצת יותר שירות, כהערכה לפועלו. התלות שלך בו, שהיא כורח הנסיבות, מצדיקה זאת בעיניו.
מנקודת המבט שלך, את מקריבה קריירה ועצמאות למענו, ולא מקבלת יחס. מנקודת המבט שלו, הוא קורע את עצמו, הוא זה שדואג לפרנסה, ואת באה אליו בדרישות שהן מוגזמות, בעיניו, כמו זמן להיות ביחד על חשבון השקט שהוא זקוק לו, כמו הערכה למה שאת כן עושה ולויתורים שלך למען ההתפתחות האישית שלו, וכמו יצירת המסגרת המשפחתית, שכולם סממנים של "שותפות" כפי שהגדרת זאת, ולא של "עזרה" בבית למטלות "שלך". בעשייה שלו בבית, אם וכאשר היא ישנה, את רואה הבנה שלו, ושהוא מתייחס אליך, מעריך אותך ורוצה להיות איתך לאורך זמן. למרבה הצער, משום שאת לא עובדת בשכר, יוצא שהוא מעריך אותך פחות, למרות שזהו ויתור שלך. את זה הוא לא רואה, ואת גם לא מצליחה להעביר אליו במדויק את התחושות שלך שבכלל לא מדובר בעצלות פיזית, אלא בצורך נפשי של חברות ושותפות.
הוא קורא את ה"תלונות" שלך כדרישה ממנו ליותר זמן ומאמץ, דברים שהוא מרגיש שאינו צריך לעשות בנתון מה שהוא כבר עושה למען הבית בעבודתו, ובנתון העובדה שאת "לא עובדת" ופנויה כל העת לעשות את מטלות הבית בעצמך. בעיניו זו חלוקת התפקידים בסיסית, ולכן הוא מאשים אותך בעצלות, ובכך שאת "לא ממלאת את תפקידך". אז מה עושים?
א. לבקש, לא לדרוש.
אלא ש"להגיד" לו את כל זה, לא יעזור, ככל הנראה. לפחות לא רק להגיד. את כותבת שהוא טיפוס לא קל ועקשן לא קטן. ככל שתגידי לו יותר שהוא צריך להקדיש לך יותר תשומת לב, ולדבר איתך יותר, ולצאת איתך יותר לבלות, כך הוא יתנגד לך יותר. לכן, הדרך לשנות את ההתנהגות שלו היא רק על-ידי חיזוקים חיוביים. אלא שזו עבודה שאת צריכה לעשות על עצמך. יש אנשים שמנסים להכניס את בני הזוג שלהם לתחושת השותפות הזוגית על-ידי בקשות מהם שיעשו דברים עבורם או איתם, ולא פעם זה עובד. יכול להיות שגם את מנסה לעשות את זה. הצלחתך בכך יכולה להיות תלויה אולי באופן שבו את מבקשת ופונה אליו. אחד הדברים שיש ללמוד הוא לעשות זאת באופן שלא יישמע כדרישה, אלא כפנייה לסיוע. למשל, לשאול אותו אם הוא פנוי ויכול לעזור לך באותו רגע. אם הוא אומר שהוא לא פנוי, אז להניח לו. בזה הוא מבין שאת מעריכה אותו, ובכך הגדלת את הסיכוי שהוא יסכים בפעם הבאה. אלא שזה לבד לא מספיק.
ב. חיזוקים חיוביים.
כאשר הוא עוזר, לתת לו נשיקה, או חיבוק, או אפילו רק נגיעה קלה ותודה בסיום, ואחר-כך, בסוף היום, עוד חיבוק ולומר "תודה שעזרת לי, זה היה חשוב לי מאד באותו רגע". לפעמים, כשצריך, זה אפילו נכון להגיד גם "כמעט התמוטטתי" או "הייתי מתה מעייפות". לא להגזים בזה, ולומר זאת רק כאשר זה באמת נכון, כי אחרת הוא עלול לחשוד באמינות שלך. שירגיש שהוא נדרש כדי להקל עליך, ושמה שהוא עושה הוא יש לו משמעות. ושירגיש שזה עוזר לשפר את האווירה ביניכם, ועוזר לך להיות נחמדה אליו. וגם, וזה מאד מאד חשוב, שאם הוא לא עושה, לעזוב ולוותר מבלי להחמיץ פנים. כי החמצת הפנים הזו מעכירה את האווירה, והיא חיזוק שלילי לאי עשייה, ולא חיובי לעשייה. חיזוק שלילי עלול לגרום להתנגדות, ולכן השתדלי להמנע מזה. זה לא פשוט, נפשית בעיקר, ועוד יותר כאשר את כועסת, אבל זו הדרך היעילה ביותר לשפר את האווירה ולהכניס אותו לזוגיות ולשותפות. בנוסף, במקום לשקוע ברחמים עצמיים, ורק בטיפול בילדים, עשי מאמץ למצוא לעצמך חברים וחברות, נשים אחרות במצבך, ופעילויות שונות, קודם כל כדי להקל עליך, ושנית, וגם זה חשוב מאד, כדי שתחזקי את ההערכה העצמית שלך.
את זקוקה להערכה העצמית הזו עבור עצמך, את זקוקה לה גם כדי שתוכלי להקל מעט מהתלות החברתית שלך בבן זוגך, וסביר גם שאם תהיי פעילה בדברים נוספים, הוא ילמד להעריך אותך בהתאם.
בהמשך, שאלה אותה פונה:
"אני מבינה שכאן בפורום זה לא "יעוץ זוגי" אלא יותר "טיפול פרטני", כי אתה מייעץ לי ולי בלבד ולא שמעת את הצד השני. יש דבר מאד חשוב שאני מתחילה להבינו רק עכשיו. תמיד אני היא זו שמנסה "להציל" את הקשר הזה. זה נראה לי כאילו לולא אני כבר מזמן לא היינו ביחד. למה אני צריכה כל הזמן לבקש יעוץ, לנסות להבין מה לא בסדר, לנסות לתקן את המעוות, להתאפק שלא להחמיץ פנים ולהשתדל לתת חיזוקים חיוביים באופן שיראה מתאים ולא יותר מידי. הרי הוא זה שלא בסדר, אז למה אני היא זו שצריכה לעשות את כל העבודה?"
המשך תשובתי:
ג.לא יותר עבודה, אלא שינוי רגשי.
את צודקת. מכיוון שאני מתכתב איתך, אני יכול להגיד לך מה את יכולה לעשות, ולא לבן זוגך. אם אגיד לך להגיד לו מה הוא צריך לעשות, כמו לדבר איתך יותר, לשתף איתך פעולה, ולספר לך עד כמה הוא מעריך אותך ואת המאמץ שלך, כמובן שזה לא יעזור. ממילא זה הרי מה שאת דורשת או מבקשת ממנו, והעובדה היא שזה לא עבד. אני יודע שאת מסכימה עם מה שכתבתי, אבל את את גם כועסת, וזה טבעי, על כך ששוב כל העבודה בתיקון היחסים מוטלת עליך. אלא שיש לך טעות אחת בסיסית: זו אינה עבודה – זהו שינוי רגשי. ובדיוק מכיוון שקשה לך לעשות אותו, את כועסת. השינוי הרגשי הזה הוא השינוי הקשה ביותר לעשות, כי הוא נראה לך לא צודק – הרי הוא זה שמתייחס אליך בזלזול, והוא זה שלא מעריך אותך, ואת עוד צריכה להושיט לו את הלחי השנייה?
לא, את לא צריכה. אני יודע שזאת ההרגשה שלך כשאת קוראת את מה שכתבתי, אבל את באמת לא צריכה להושיט את הלחי השנייה. את צריכה לתגמל אותו כשהוא טוב אליך, ולנהוג באיפוק כשהוא לא. וכן להגיד כשמשהו שהוא עשה הוא לא בסדר לטעמך, אבל לא במרירות וכביקורת, אלא לומר שקשה לך עם ההתנהגות הזו, או שציפית ממנו להבין שקשה לך ושהיה חבל לך שהוא לא ראה את זה.
ולומר זאת רק פעם אחת! גם אם נראה לך שהוא לא הגיב, הוא שמע. ייקח לו זמן לעכל, ויש סיכוי טוב שאם לא חזרת על זה שוב ושוב, לא יצרת בו התנגדות לקליטה של מה שביקשת ממנו. לכן יש סיכוי הרבה יותר טוב שזה יעבוד.
שבוע וחצי מאוחר יותר, תגובה של הפונה בפורום:
"אני רוצה לומר לך תודה. אמנם עבר רק שבוע וחצי, אבל אני כבר רואה שינוי גישה של בעלי כתוצאה מיישום שלי את העצה שלך. זה לא קל לי, וייקח זמן לאחות את הפצעים ולשנות את עצמי רגשית. אבל המשפט הזה: "לא יותר עבודה אלא שינוי רגשי", מתנגן לי כמו מנטרה בראש וזה מחלחל לאט לאט. הדבר הכי יפה בכל הסיפור שלמרות שזה מאד קשה לי, ככל שאני מקבלת חיזוקים חיוביים (ואומר - שינוי מהותי בתגובות של בעלי) זה הופך להיות לי קל יותר, ואני קוראת שוב ושוב את תשובתך, ומתחזקת מהתוצאה בבית. רציתי לומר לך שיש ממש "התנדבות" לעזרה ואפילו דבר חשוב בהרבה יותר – אנחנו מדברים על דברים, ואני ממש חושבת שזה בגלל שאני אומרת את דברי "רק פעם אחת", כעצתך, ותגובותיי מאופקות. אני בטוחה שאני רק בדרך לפיתרון, כי זה ייקח לי זמן לאחות את כל הפצעים ו"לשנות את עצמי ריגשית". אבל אני מרגישה בדרך הנכונה."
האם עצתי החזיקה מעמד? האם היא הצליחה לא רק להבין, אלא גם להפנים (שזהו שינוי רגשי, שמשמעותו טיפולית יותר)? מתברר שכן, ואני זוקף זאת מאד לזכותה, כי קל לחזור לדפוסים קודמים כשהעניינים הופכים להיות קשים יותר.
שלושה חודשים מאוחר יותר, פנתה אלי שוב אותה גולשת, ובין שאר הדברים כתבה לי: "בעניין הקודם שיעצת, עברתי שינוי של ממש, ואני מרגישה בן אדם בוגר יותר תודות לך. גם יחסינו מאד השתפרו, בעקבות כך."
